<h1>אהל מועד שער איסור והיתר דרך י"ב</h1>
<h2>דף מה.</h2>
אין לווין סאה בסאה אא"כ יש לו וכן הדין בכל דבר חוץ מהמטבע היוצא באותו מקום ואם אין לו ומוצא למכור בשוק דנין אותו כאילו קנה מהם.
<h2>דף סב:</h2>
אסור ליקח פירות מחבירו במעות שנותן לו עכשיו ושיתן לו מזמן לזמן ידוע הפירות ואם יצא בשוק שער הפירות לאותו סך שפסק עמו מותר בד"א שמותר בשנותן לו עתה המעות הואיל ויכול ליקח ממעותיו בשוק אבל אם היה חייב לו ואמ"ל לזמן פלוני אתן לך חטים כשער של עכשיו ה"ז אסור ואם יש לו למוכר חיטים בתוך ביתו אפי' לא יצא השער הואיל ויכול למכור לו חטים בזול בשביל מה שחייב לו מותר.
<h2>דף סג:</h2>
מותר לפסוק על שער שבשוק דמה לי הן מה לי דמיהן.
<h2>דף סד:</h2>
ומחמיר רש"י להלוות על חצר ובית לדור בנכייתא ור"ת מתיר כיון שממושכנת בידו, כל טובת הנאה שדרך המלוה לעשותה ללוה זו בלא הלואה שריא.
<h2>דף סה.</h2>
מרבין על השכר ואין מרבין על המכר כיצד המשכיר חצירו ואמר אם תפרעם בסוף שנה תתן לי סלע על כל חודש ואם תפרעני עתה הרי הוא לך ביו"ד סלעים ה"ז מותר בשכירות.
דבר שאין דמיו ידועים מותר למכרו יותר מדמיו.
<h2>דף סז:</h2>
משכנתא דסורא בשדה או כרם מותרת.
<h2>דף סח.</h2>
אסור למכור לחנוני שום סחורה כדי שיתן לו החנוני מן הריוח ואם אחריות הסחורה אינו על החנוני מותר.
<h2>דף סט:</h2>
מותר להשכיר מעותיו ובלבד שלא יוציאם כלל אלא יחזירם בעין ואומר אדם לחבירו טול דינר ואמור לפלוני שילוה לי מעות וכן מותר לומר טול דינר והלוה לפלוני ואם הלוה מתחסר והמלוה מתרבה ואפי' ע"י אחר אסור.
<h2>דף ע.</h2>
מעות של עניים ויתומים מותר להלוותם קרוב לשכר ורחוק להפסד.
ומעות שלו מותר להלוותם רחוק לשכר ורחוק להפסד.
<h2>דף עא.</h2>
כל מי שיש לו עושר ונותן ממנו צדקה לעניים ואינו מלוה בריבית מעלה עליו הכתוב כאלו הוא קיים כל המצות שנאמר [תהלים ט"ו] עושה אלה לא ימוט לעולם.
ומתיר ר"ת להלות ברבית לבן משומדת אע"ג דהוי כקטן שנשבה לבין הגוים ואצ"ל למשומד עצמו שכל מין שעובד ע"ז מורידין אותו וגופו מותר ממונו לא כל שכן והביא הר' אלחנן ראייה מכותאי דקאסרי שאע"פ שהיו מתחילתם ישראלים גמורים כיוון שמצאו להם דמות יונה עשאום גויים גמורים ואמרו בירוש' [ע"ז פ"ה ה"ד] שמותר להלוותן בריבית וללות מן המשומד אסור.
<h2>דף עא:</h2>
מעות של ישראל מופקדות ביד גוי מותר להלוותן בריבית אם [אין] אחריותן על ישראל, זה הכלל כל שהוא באחריות ישראל אסור באחריות גוי מותר, מותר לשאת משכונות לחבירו ללות לו מן הגוי אבל אינו נעשה ערב ללוות מן הגוי ולא להלות לגוי אא"כ קיבל עליו מלוה שלא יתבע מן הערב תחילה.
ישראל שלוה מגוי ואח"כ א"ל ישראל אחר תנם לי ואני אפרע הרבית מותר דהוי כלוה מן הגוי.
משכון גוי שביד ישראל אם אמר לישראל אחר כל שעבוד שיש לי על משכון זה אני מוכר לך מותר ואפי' נתרצו אח"ך ובא ישראל הלוה לפדות המשכון קודם שיפדנו הגוי ר"ת מתיר ואומ' שה"ז כמוכרו לו מעכשיו והראב"ד אוסר.
התיר רבינו יצחק אם ישראל אומר [לגוי] לוה לי מעות מישראל חבירי ברבית ואפי' לדברי ר"ח דאמר יש שליחות לגוי לחומרא הכא לא מחזקינן אינשי ברשיעי דנימא שליח שוייה אלא דעתו שילוה גוי מישראל ויחזור וילוה לו והרמב"ן אוסר אם נתן ישראל לגוי משכונו ללות עליו מישראל חבירו ור"י מתיר וטעמו משום דגוי קנאו למשכון. השאיל ישראל לגוי כלים ללות עליהם קנה הגוי לכליו של ישראל במשיכה דמשיכה קונה בגוי ומשכון שביד גוי אם לוה עליו גוי מישראל ברבית אסור דכיון דגוי לא קני משכון.
<h2>דף עב:</h2>
אסור ליקח פירות מחבירו במעות שנותן לו עכשיו ושיתן לו מזמן לזמן ידוע הפירות ואם יצא בשוק שער הפירות לאותו סך שפסק עמו מותר בד"א שמותר בשנותן לו עתה המעות הואיל ויכול ליקח ממעותיו בשוק אבל אם היה חייב לו ואמ"ל לזמן פלוני אתן לך חטים כשער של עכשיו ה"ז אסור ואם יש לו למוכר חיטים בתוך ביתו אפי' לא יצא השער הואיל ויכול למכור לו חטים בזול בשביל מה שחייב לו מותר.
אין לווין סאה בסאה אא"כ יש לו וכן הדין בכל דבר חוץ מהמטבע היוצא באותו מקום ואם אין לו ומוצא למכור בשוק דנין אותו כאילו קנה מהם.
<h2>דף עג.</h2>
אין קונין פרי כרם או פרי פרדס עד שיגמרו.
<h2>דף עה.</h2>
אין לווין סאה בסאה אא"כ יש לו וכן הדין בכל דבר חוץ מהמטבע היוצא באותו מקום ואם אין לו ומוצא למכור בשוק דנין אותו כאילו קנה מהם.
וללוות ככרות לחם אם הם מקפידין כששוין יותר בשעת פרעון אסור ואם אינם מקפידין מותר.
ולהרבות בשכר אדם אסור וזהו שיאמר עשה עמי מלאכה היום בשוה דינר ואני אעשה יום אחר שוה שתים.
<h2>דף עה:</h2>
דבר תורה שלא להלוות ושלא ללות בריבית ואפי' הקדמת שלום אסור. [ע"א] ואסור להלוות לבנו בריבית שמא ירגילו לדבר זה.
